בפן האישי, הידידות בין אילה לביני, הגם שכבר הכרנו מעט בשירות הציבורי, נוצרה בבית המשפט המחוזי בירושלים. כבר באותם ימים הלך שמה לפניה כמשפטנית מעולה, שפסקי-הדין שלה מצטיינים ברמה גבוהה מבחינה מקצועית ומבחינה אנושית כאחת. היא הקדישה את עצמה כל-כולה לעבודתה השיפוטית, והתיאור של נעילת דלתות בית-המשפט בלילה אינו לוקה בשמץ הגזמה. כך היה גם בבית-המשפט העליון, שבו שירתנו יחד כשבע שנים, משנת 2004 ועד פרישתה של אילה מכס השיפוט.
ההתמסרות הייתה כולית (הוליסטית), כמעט במידה של התקדשות לעבודה השיפוטית מזה והתנזרות מכל השאר מזה. רבים השופטים המסורים לעבודה, אבל במקרה של אילה הייתה זו הדרגה הגבוהה ביותר האפשרית. הפרי העצום של עבודתה השיפוטית צמח מעבודה רבה של חריש, זריעה ודישון, והתקיים בה –בפרפרזה מעטה – הזורעים בעמל, ברינה יקצורו.
Life Story and Judicial Philosophy: Reflections of a Colleague and Friend on Justice Ayala Procaccia and her Judicial Work
Elyakim Rubinstein
