האם שופטים יכולים להתנתק מהחלטות שהתקבלו בעבר? מחקר זה חושף תופעה מפתיעה: שופטי בתי-המשפט האמריקאיים לערעורים נוטים לאשר את החלטת הערכאה הדיונית ככל שזו השקיעה משאבים רבים יותר לגוף העניין, וזאת אף כאשר משאבים אלה אינם רלוונטיים לאיכות ההכרעה. ממצאים אלה, המצביעים על קושי בביקורתה של ערכאת הערעור, מתבססים על הבחנה בין שאלות של סמכות עניינית לבין שאלות של מהות. הם מובהקים מבחינה סטטיסטית, משמעותיים בגודלם ומצביעים על קיום תופעה של "עלות שיפוטית שקועה". להתמודדות עם בעיה זו מוצע שינוי פרוצדורלי פשוט – שימוש נרחב יותר בערעורי-ביניים, שמאפשרים בחינה מיידית של ההכרעות של בית-המשפט קמא.
לתופעה המתוארת במאמר עשויות להיות השלכות רחבות בהקשר של המשפט הישראלי. הטענה שערעורי-ביניים עשויים לשפר את איכות ההכרעה השיפוטית מעניינת במיוחד לנוכח הנטייה במשפט הישראלי, בשנים האחרונות, לצמצם את האפשרות לערעור-ביניים. בפרט, המאמר מציע פרספקטיבה אחרת ליחסים בין הערכאה הראשונה לערכאת הערעור בכמה הקשרים בולטים, כגון סמכות עניינית וטענות-סף אחרות, החלטות בעניין אישור תובענה ייצוגית, החובה לערער על החלטות-ביניים חשובות וכן שיהוי בהעלאתה של טענת סמכות עניינית.
