ספר שמות ופרשניו עוסקים באופן מעמיק בשאלה של ייצוגיות בכלל ובזו של ייצוג האל בפרט: אף שבלא כל תיווך ייצוגי אי-אפשר לתפוס ישות טרנסצנדנטית, וממילא גם לא לקבל את סמכותה, דרכי הייצוג של האלוהות אינן יכולות להיות עניין קונוונציונלי גרידא. האל עצמו הוא הקובע את אופני ייצוגו הלגיטימיים – הן בתחום האסתטי (התחושתי, האומנותי) והן בתחום הפוליטי (כמקור של סמכות נורמטיבית – החוק). המאמר מצביע על האופן שבו המקרא משרטט את קו הגבול בין ייצוג ראוי לייצוג בלתי-ראוי, שהוא ההבדל בין עבודת האל לעבודת אלילים.
