המאמר מציע מסגרת תיאורטית חדשה לבחינת היחס המורכב בין רפורמות במשפט הפרטי, ארגונים לפעולה משותפת ותפקידה של התרבות כגורם אשר מניע הטמעת רפורמות משפטיות או מסכלן. מסגרת הדיון המוצעת במאמר נעוצה בתובנה היסודית שלפיה כל אימת ששיטת משפט מעצבת מערך חדש של נורמות שיש להן השלכות חברתיות, כלכליות ותרבותיות משמעותיות, על מעצבי הנורמות הפורמליות – ובפרט המחוקקים – לתת את דעתם לאופנים שבהם יופנם ההסדר המשפטי החדש על-ידי נמעני הנורמות, ולצורך האפשרי בהנעת הליכי שינוי יסודיים יותר, בין היתר בנוגע לתפיסות תרבותיות, על-מנת שהרפורמה תוגשם הלכה למעשה. לבחינתה של שאלת ההתאמה בין נורמות משפטיות לתפיסות תרבותיות יש חשיבות מיוחדת בענפים של המשפט הפרטי והמסחרי – כגון דיני החוזים, דיני הקניין והיבטים מסוימים של המשטר התאגידי – שבהם המשפט מבקש לעצב ולהכווין אופנים שונים של פעולה משותפת (collective action) בין פרטים. במצבים מעין אלה, ככל שיש מקום לסברה שקיימת שונוּת בין הפרדיגמות של הפעולה המשותפת שהרפורמה המשפטית רואה לנגד עיניה לבין תפיסות, אמונות וערכים תרבותיים הנוהגים בחברה או בחלקים ממנה ביחס להתנהלות הבין-אישית, עיצוב הנורמות המשפטיות נדרש לאתר דרכים שיאפשרו לכל-הפחות שינוי תרבותי מקטעי (incremental) בממדים התרבותיים הרלוונטיים בקרב נמעני הנורמות, כדי לסייע בקידומה של הפעולה המשותפת והמטרות הנורמטיביות שבבסיסה. במחווה לספרו של אוריאל פרוקצ'יה על משפט ותרבות ברוסיה, המאמר נדרש באופן נרחב למקרה-המבחן של רוסיה, תוך סקירת רפורמה משפטית מקיפה שנעשתה שם בשנים האחרונות בתחום הניהול העצמי של בתים משותפים על-ידי ארגוני בעלי דירות, ובחינת הצורך בעריכת התאמות תרבותיות.
