המאמר מנתח סכסוכים בין דתיים לחילונים על המרחב הציבורי בישראל באמצעות תפיסה של המרחב הציבורי המתבססת במידה רבה על עבודתה של ארנדט. תפיסת המרחב של ארנדט מוצגת במאמר בקווים כלליים ובאופן חלקי, תוך שימת דגש בחלק מהיבטיה. על-פי תפיסה זו, המרחב המשותף הוא מרחב מלאכותי אשר עצם קיומו מחייב הטלת הגבלות על חירות המשתמשים בו. המרחב המשותף הינו מימד של המצב האנושי, שהוא מובחן וקודם ביחס לערכים, לאינטרסים ולרגשות של הקבוצות השונות המשתמשות במרחב. המשך המאמר בוחן לאור תפיסת מרחב זו סכסוכים שונים על המרחב הציבורי, ובכלל זה פרשת כביש בר-אילן, פרשת נשות הכותל, המאבק על הפרדה באוטובוסים והמאבק על הצגת מזון לא-כשר בפרהסיה. המאמר מצביע בקצרה על קיומה של תפיסת מרחב חלופית לזו המשורטטת במאמר – תפיסת מרחב ליברלית ואנרכית, המתייחסת למרחב כקדם-פוליטי וכעמיד בפני מגוון רחב יותר של התנהגויות. על בסיס עבודתו של האנתרופולוג ויקטור טרנר, המאמר מציע שסוגים מנוגדים אלה של מרחב חברתי מתקיימים בחברה שלנו בו-זמנית, כאשר לכל אחד מהם יש מבנה נורמטיבי שונה: מחד גיסא, קיים המרחב הציבורי, אשר העיקרון השולט בו הוא הגנה על התנאים המכוננים של הציבוריות; מאידך גיסא, קיים המרחב הליברלי, המחויב להגנה מְרבּית על חירותם השלילית והעדפותיהם השרירותיות של פרטים. שני עקרונות נורמטיביים-מרחביים אלה הם מרכזיים לארגון המרחב בחברה שלנו, אך ההבנה הליברלית של המרחב מקשה על בתי-המשפט להכיר בערך הציבוריות של המרחב, כערך מובחן מהאינטרסים ומהחירויות של המגזרים הנאבקים על המרחב, ולהגן עליו כראוי. ניתוח הולם של סכסוכים על המרחב מחייב הנהרה של עקרונות סותרים אלה ותיווך ביניהם.
