בית-המשפט העליון באלסקה קבע לאחרונה כי קיימת חובה על בתי-הכלא ועובדיהם להגן על אסירים מפני אלימות של אסירים אחרים. החלטה זו תאפשר לאסיר לשעבר בשם ריצ'רד מטוקס, להמשיך בתביעתו נגד סוהרי בית-הכלא בו שהה. תביעתו מבוססת על כך שסוהרים סירבו לסייע לו מול איומים שהפנו כלפיו אסירים אחרים – שבהמשך הפכו לתקיפות של ממש – בטענה שאין זוהי חובתם. הלכה זו הפכה את החלטת הערכאה הנמוכה, שקבעה כי חובת הסוהרים לפעול נוצרת רק עם קיומה של סכנה מידית, ספציפית וניתנת לזיהוי.
מדינת ניו-המפשיר בארצות-הברית החליטה בחודש שעבר להותיר את עונש המוות הקיים במדינה על כנו. בעשותה כן, היא נמנית ברשימה אחת עם עוד שלוש מדינות בארצות-הברית בהן הוצאה להורג בתלייה, דרך הנחשבת כאכזרית לקורבן ומועדת לתקלות רבות, היא אפשרות חוקית. הדבר אינו מתיישב עם מדיניות השנים האחרונות לפיה יש להוציא להורג נאשמים באופן אשר יסב להם סבל מועט ככל האפשר. מחקר של הבוסטון גלוב סוקר את ההתפתחויות השונות בתחום ההוצאה להורג – מתלייה דרך כיסא חשמלי, ועד לזריקת הרעל הנחשבת מועדפת כיום. ממצאי המחקר העלו כי חרף הניסיונות הרבים של הרשויות בארצות-הברית להפוך את ההוצאה להורג להליך הומני ככל האפשר המגן על זכויות הנאשם, הוא עדיין מועד לתקלות רבות, כאשר כ-7% מההוצאות להורג בזריקות רעל משתבשות. מסקנת המחברים היא כי יש לעבור עוד כברת דרך טכנולוגית בטרם תימצא הדרך בה כלל לא יוסב סבל שלא נדרש לנאשם המוצא להורג.
משרד המשפטים האמריקאי פרסם תזכיר חוק, בו מוצע לשנות את כללי הראיות הפדראליים, כך שיקלו על ה-FBI להשתלט על מחשבי חשודים, לשם איתור ראיות במצבים בהם מיקומם הפיזי של מחשבים אלו אינו ידוע. לטענת בכירים בממשל, מדובר בבעיה שהולכת וגוברת, כיוון שיותר ויותר פשעים נעשים בצורה מקוונת תוך שימוש בכלים להסתרת זהות המבצע. לדבריהם, התיקון אינו ירחיב את סמכויות גורמי אכיפת החוק, אלא יתאים את החוק לעידן הדיגיטלי. החוקים הנוכחיים שמגדירים את "הגבולות הטריטוריאליים" של צווי החיפוש לא עומדים במציאות הלא-טריטוריאלית של רשת האינטרנט – כיום, שופטים מעניקים צווי חיפוש רק כאשר הנכס נמצא במחוז השיפוט שלהם. מתנגדי ההצעה טוענים שהיא תרחיב בצורה ניכרת את כוחם של נציגי הממשל, ותאפשר באמצעות צו אחד לחדור למחשבים רבים, ולפגוע בכך בפרטיות הגולשים.
משטרת ניו-יורק, יחד עם הפרקליטות המחוזית, הודיעה כי תגביל את הפרקטיקה של שימוש בהחזקת קונדומים כראיה תומכת בתיקים הקשורים לעיסוק בזנות, ותמשיך כך רק בתיקים העוסקים בסחר בנשים. פרקטיקה זו זכתה לביקורת רבה לאורך השנים, שכן על-פי ממצאי ה-Human Rights Watch היא גרמה לכך שקהילת הזנות עשתה שימוש הולך ופוחת באמצעי מניעה, וכתוצאה התרבו מחלות מין בקרב העוסקות בתחום.
האם קיים בפועל הבדל מוסרי בין המתה לבין הנחה למות (letting die), ואם אכן קיים הבדל כזה, מהי הנפקות המשפטית שלו? במאמרו, "Between Killing and Letting Die in Criminal Jurisprudence", סוקר ומבקר רוני רוזנברג (המרכז אקדמי כרמל) את התיאוריות המרכזיות לעניין ההבחנה בין מעשה למחדל. רוזנברג מוסיף ומציג תיאוריה חדשה להבחנה בין השניים, המבוססת על ההבדלים בין הערכים המוגנים בבסיס האיסור על המתה והנחה למות. מודל זה, לטענתו, עולה בקנה אחד עם התיאוריות של הובס ורולס בדבר האמנה החברתית, וכן עם תיאורית המוסר של תועלתנות.
