אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון תבעה את חברת אפל בגין הפרת זכויות יוצרים, וזכתה בפיצוי בסך 234 מיליון דולר. עיקרה של התביעה הוא בשימוש שביצעה חברת אפל, בין היתר במכשירי אייפון 6 ואייפון 6 פלוס, בפטנט שפיתחה האוניברסיטה שעניינו טכנולוגיית מעבדים. זו אינה הפעם הראשונה שאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון תובעת בגין שימוש בטכנולוגיה הזו: כבר בשנת 2008 תבעה האוניברסיטה את חברת אינטל על אותו שימוש; אז הסתיימה התביעה בפשרה, ואינטל שילמה לאוניברסיטה סכום של 110 מיליון דולר. את התביעות בשם האוניברסיטה הוביל גוף בשם Wisconsin Alumni Research Foundation (בקצרה, "WARF"), האחראי מטעם האוניברסיטה על הגנת הפטנטים והתאמתם למגזר הפרטי. גוף דומה קיים גם באוניברסיטה העברית בירושלים בשם "יישום". הגוף אחראי על מסחור הטכנולוגיות והפטנטים הרשומים של האוניברסיטה, על אף שזה טרם תבע חברה כלשהי על שימוש בפטנטים.
בית-המשפט העליון של ארצות-הברית צפוי לדון בערעורם של שני גברים אשר הורשעו בעבר בעבירות קלות של אלימות במשפחה, ובעקבות זאת החוק הפדרלי אוסר עליהם לשאת נשק. על אף דחיית הערעור בשתי הזדמנויות קודמות, כמו גם הפצרתו של בית-המשפט לערעורים שלא לקבל את הערעור, החליט בית-המשפט העליון כי הוא רואה את הדיון בערעור זה כבעל ערך ציבורי עליון. על-פי התיקון השני לחוקה האמריקאית, היכולת לשאת נשק מהווה זכות יסוד חוקתית, ולכן יש להצביע על הצדקה מיוחדת לפגיעה בה, בכפוף לביקורת שיפוטית מחמירה. בישראל, בניגוד לארצות-הברית, הזכות לנשיאת נשק אינה זכות יסוד חוקתית אלא זכות קנויה הנתונה לאזרח. לאחרונה, נוכח המצב הביטחוני והדרישה הציבורית, אישר השר לביטחון פנים הקלה בקריטריונים לנשיאת נשק אישי על-מנת להרחיב את מעגל הזכאים, ובכך לאפשר זמן תגובה מהיר בעת תקרית בטחונית. כך, בעוד בארצות-הברית מאמצים רבים לצמצום הזכות עולים בתוהו, בישראל נראה כי המגמה דוחפת דווקא להחזקת נשק על-ידי אזרחים.
ממשלת ארצות-הברית מנהלת בימים אלו מערכה משפטית בבית-משפט צבאי נגד חמישה נאשמים המוחזקים בכלא גואנטנמו, בחשד לסיוע ולתכנון פיגוע התאומים ב-9.11. ההליך המשפטי המורכב, אשר ידע לא מעט עיכובים עד כה, נתקל בעיכוב נוסף כאשר ביקש אחד העצורים לשחרר את עורך-דינו מייצוג. בקשה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט מכיוון שהחוק בענייננו קובע שסיום מערכת יחסים מתמשכת עם עורך-הדין מותנית בהוכחת סיבה מספקת לסיום ההתקשרות – ונפסק שסיבה שכזו לא הוצגה. גם בישראל ניתנת לבעל-הדין האפשרות לשחרר את עורך-דינו מייצוג, ולרוב משתמשים בה בעת מינוי עורך-דין מטעם המדינה. ע"פ 3179/13 ווינר נ' מדינת ישראל הוא דוגמה למקרה כזה, בו ביקש המערער לייצג את עצמו בשל חוסר האמון שהביע בסנגור שמונה לו מטעם הסניגוריה הציבורית. בית-המשפט, תוך הכרה בעובדה שחובת הייצוג אינה מוחלטת, לא קיבל את טענתו, מכיוון שהמערער העיד שהיה מוכן לקבל את שירותם של עורכי-דין אחרים מטעם הסניגוריה, אותם הוא מעריך.
חוק חדש בבריטניה, הצפוי להתפרסם בקרוב, דורש מספקי אינטרנט לאגור מידע על נתוני גלישה של משתמשים לתקופה של כ-12 חודשים, במטרה להתיר למשטרה הבריטית לעקוב אחר חשודים בפלילים כדי למנוע ולסכל אירועי טרור. ממשלת בריטניה מעריכה כי עם התפתחות העידן הטכנולוגי, שיטות המעקב הקיימות הופכות לפחות יעילות ויש צורך בחדשנות; אולם ארגוני זכויות אדם הביעו התנגדות נחרצת לתוכן החוק, אשר לטענתם פוגע פגיעה קשה בזכות לפרטיות ומהווה פלישה בלתי-סבירה לחיי האזרחים. זהו הניסיון החקיקתי השני לאכיפת הדרישה מספקים, לאחר שזו נחסמה לראשונה בשנת 2014 על-ידי ארגון "דמוקרטים ליברלים" בבריטניה. בישראל, הנושא טרם הוסדר בחקיקה ברורה, וכאשר בית-המשפט העליון נדרש לסוגיה בפסק-הדין רע"א 07/4447 מור נ' ברק אי.טי.סי., נקבע כי החלטה על חשיפת זהות גולש באמצעות ספקית האינטרנט לא תיעשה בבתי-המשפט, ולכן לא תיחשף זהותו של גולש בטרם המחוקק יאמר את דברו.
מדינת קליפורניה, ארצות-הברית, העבירה לאחרונה חוק שמאפשר לרופאים לסייע לחולים להתאבד באמצעות זריקה קטלנית, כאשר האבחנה הרפואית מלמדת על כך שנותרה להם פחות מחצי שנה לחיות. על-מנת לקבל את הזריקה, החולה נדרש להגיש בקשה לכך בצירוף שני עדים, על אף שבמקרים מסוימים ייתכן ניגוד עניינים מובהק כיוון שהחוק קובע כי אחד מן העדים עתיד לרשת את החולה הסופני. אם מתקבלת הבקשה, החולה מקבל את החומר הקטלני, והוא חופשי לבצע את המתת החסד לפי ראות עיניו ועל-פי שיקול-דעתו. אין צורך בנוכחות של אף גורם בעת ביצוע מעשה ההתאבדות, לרבות הרופא המטפל. בתגובה לחוק הודיע ארגון הרפואה האמריקאי (AMA) על התנגדותו בטענה שהחוק אינו עולה בקנה אחד עם תפקידו של הרופא, וכן כי יהיה קשה עד בלתי-אפשרי לפקח על יישומו. ספר החוקים הישראלי כולל גם הוא חוק דומה – חוק החולה הנוטה למות שהתקבל בשנת 2005 – אשר מאפשר לחולים סופניים שהוערך כי נותרו להם פחות מששה חודשים לחיות לבקש לא לקבל טיפולים מאריכי-חיים. המקרה הבולט ביותר שאירע לאחרונה בנושא הוא זה של חולה ALS, שעל-אף שהאבחון הרפואי במקרה שלו הצביעה על פרק זמן ארוך מחצי שנה, הוא קיבל את אישור בית-המשפט לנתקו ממכשירי הנשימה ולבצע המתת חסד.
דיוויד קיי, מומחה לזכויות אדם מטעם האו"ם, יצא לאחרונה נגד ממשלות שאינן מספקות הגנה הולמת לחושפי שחיתויות. קיי, בתמיכה של בתי-המשפט האמריקאיים, מאמין שקיימים חושפי שחיתויות רבים שמסתירים מידע חיוני לציבור עקב איומים מהממשלה ומעמיתיהם. החוק הפדרלי (Sarbanes-Oxley Act) קבע בעבר כי תלונתו של עובד המבקש לקבל הכרה כחושף שחיתות תוכר רק כאשר זו עומדת בדווקנות בדרישת החוק ("definitively and specifically"). כיום, על-פי פרשת Nielsen, הופחתה דרישה זו כך שכל שנדרש מהעובד הוא להוכיח שתלונתו נעשתה בתום-לב ("reasonably believes constitutes a violation"). בהתאם להלכה זו, החייה לאחרונה בית-המשפט לערעורים תביעה נגד חושף שחיתויות שנדחתה בערכאה הראשונה בשל דרישת החוק הדווקנית, וקבע כי יש להחזירה לבחינה מחודשת. הגנה על חושפי שחיתויות אינה ייחודית לארצות-הברית. כך, למשל, ישראל מגנה על חושפי שחיתויות באמצעות חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997, המסמיך את בית-הדין לעבודה לתת צו-מניעה נגד פיטורים או פגיעה בתנאי העבודה וכן לפסוק פיצויים לעובד החושף שחיתויות. בנוסף, חוק מבקר המדינה (בסעיף 45א) מסמיך את המבקר להעניק לעובד או למבקר פנימי סעד של ביטול פיטורים או מתן פיצויים מיוחדים. נתונים שפורסמו בדו"ח נציב תלונות הציבור לשנת 2014 מראים כי הנציבות טיפלה בשנת 2014 בכ-50 תלונות לפי חוק מבקר המדינה, במסגרתן נתנו מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור 7 צווי הגנה לעובדים שחשפו שחיתויות: 3 צווים קבועים ו-4 זמניים.
במחקר משפטי חדש שפורסם לאחרונה הוצגו ממצאים והוכחות על רצח-עם אפשרי נגד מוסלמים רוהינגים שביצעה ממשלת מיאנמר. המחקר בוצע לטובת ארגון זכויות האדם "Fortify Rights" הפועל במסגרת קליניקה משפטית באוניברסיטת ייל. מדובר במחקר הראשון המיישם את הדין הבינלאומי בדבר רצח-עם במקרה של המוסלמים הרוהינגים במיאנמר. מהמחקר עולים מספר שחקנים מדינתיים (כגון הצבא, המשטרה ומשטרת הגבולות שהוצאה מחוץ לחוק) כאחראים לפעולות היכולות להיחשב כרצח עם. בעקבות ממצאי המחקר, דורש הארגון מהאו״ם להקים ועדה חקירה שתבחן את הפגיעה הרחבה והמחושבת בזכויות אדם במדינת ראכין במיאנמר, וכן את אחריות הממשלה המקומית לביצוע רצח העם נגד המוסלמים הרוהינגים.
השתתפו בהכנת הסקירה: עמית קראוסהר, דפנה סבורובסקי, הילה מנור, יוסי מורל, אלה קינן, נועה גריזים ואביה חן.
ערך: עידו מור-חיים.
